הקשר בין סולם ההשתתפות לאמנת זכויות הילד

כאשר אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד אומצה ב-1989, היא סימנה מהפכה תפיסתית: ילדים ובני נוער חדלו להיחשב רק כ"אובייקטים" הזקוקים להגנה, והוכרו כסובייקטים עצמאיים בעלי זכויות. עם זאת, המעבר מהצהרה משפטית ליישום בשטח התגלה כמורכב. בדיוק בנקודה זו נכנס "סולם ההשתתפות" של רוג'ר הארט, שנכתב עבור UNICEF ב-1992 במטרה לספק כלי פרשני ומעשי לעקרונות האמנה.

"סולם ההשתתפות" של רוג'ר הארט (Roger Hart), שפורסם במקור בשנת 1992 עבור UNICEF, הוא מודל להערכת מעורבות ילדים ונוער בתהליכי קבלת החלטות. הסולם מורכב מ-8 דרגות, כאשר שלוש הדרגות התחתונות מוגדרות כ**"אי-השתתפות"** וחמש העליונות מייצגות "השתתפות אמיתית".

להלן שמונה הדרגות לפי סדר עולה:

1. מניפולציה (Manipulation): מבוגרים משתמשים בילדים כדי לקדם רעיונות או מטרות משלהם, תוך העמדת פנים שהיוזמה הגיעה מהילדים. בדרגה זו הילדים אינם מבינים את הנושאים שעל הפרק או את תפקידם בתהליך.

2. קישוט (Decoration): הילדים משולבים באירועים או בהופעות באופן סמלי בלבד כדי "לחזק" מטרה מסוימת, אך אין להם תפקיד בקבלת ההחלטות והם לא באמת מבינים את המשמעות של מעורבותם.

3. טוקוניזם (Tokenism): מראית עין של השתתפות שבה נראה כאילו לילדים ניתן קול, אך בפועל אין להם בחירה אמיתית לגבי הנושא או דרך הביטוי. לעיתים קרובות מבוגרים בוחרים ילדים "רהוטים" שייצגו את חבריהם ללא הכנה מהותית או התייעצות עם קבוצת השווים שלהם.

4. מוקצה אך מיודע (Assigned but informed): המבוגרים מחליטים על הפרויקט והילדים מתנדבים אליו. הילדים מבינים את כוונות הפרויקט, יודעים מי קיבל את ההחלטות ומהו תפקידם המשמעותי.

5. התייעצות ויידוע (Consulted and informed): הפרויקט מעוצב ומנוהל על ידי מבוגרים, אך הילדים משמשים כיועצים שדעתם נלקחת ברצינות. הילדים מבינים את התהליך ומקבלים משוב על האופן שבו דעתם השפיעה על ההחלטות.

6. יוזמה של מבוגרים, החלטות משותפות עם ילדים (Adult-initiated, shared decisions with children): המבוגרים הם שיוזמים את הפרויקט, אך הם חולקים את כוח קבלת ההחלטות והניהול עם הילדים באופן שוויוני.

7. יוזמה והובלה של ילדים (Child-initiated and directed): הילדים הוגים ומבצעים פרויקטים מורכבים בעצמם. המבוגרים נמצאים שם רק כדי לתמוך ולסייע במידת הצורך, ללא תפקיד ניהולי או התערבות בתהליך.

8. יוזמה של ילדים, החלטות משותפות עם מבוגרים (Child-initiated, shared decisions with adults): הדרגה הגבוהה ביותר, שבה ילדים יוזמים את הפרויקט ומזמינים מבוגרים להצטרף אליהם כשותפים שווים לקבלת ההחלטות.

הארט ציין כי הסולם מתמקד בתוכניות ופרויקטים פורמליים ולא בהשתתפות יומיומית בלתי פורמלית, וכי המודל נועד לשמש ככלי לדיאלוג ביקורתי על כוח ושליטה בין דורית.

הצד המשפטי: סעיפים 12 ו-13

הקשר הישיר ביותר בין הסולם לאמנה נמצא בסעיף 12, המבטיח לכל ילד המסוגל לגבש דעה את הזכות להביע אותה בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, ומחייב את המבוגרים לתת לדעה זו "משקל ראוי" בהתאם לגילו ולבגרותו של הילד. לצדו עומד סעיף 13, המעגן את הזכות לחופש ביטוי, כולל הזכות לחפש, לקבל ולהפיץ מידע ורעיונות בכל דרך שיבחרו.

סולם ההשתתפות של הארט נועד למדוד עד כמה פרויקטים וארגונים באמת עומדים ברוח הסעיפים הללו. בעוד שהשלבים הנמוכים בסולם (מניפולציה, קישוט וטוקוניזם) מייצגים מצב שבו הזכות להישמע אינה ממומשת באמת, השלבים העליונים (4–8) הם המקום שבו הזכות להשתתפות הופכת לאזרחות פעילה.

מהגנה להשתתפות: המעבר לאזרחות

הארט מדגיש במאמרו המקורי כי לא ניתן לצפות מצעירים להפוך בבת אחת לאזרחים אחראים בגיל 18 או 21 ללא התנסות הדרגתית במיומנויות של קבלת החלטות. הסולם משמש כגשר ליישום האמנה בכך שהוא מעודד מבוגרים ליצור "הזדמנויות הולכות וגדלות" להשתתפות.

הגישה המבוססת על האמנה רואה בהשתתפות זכות יסוד.

אתגר ה"בגרות" והמשקל הראוי

אחד הקשיים ביישום האמנה הוא הניסוח המעניק משקל לדעה "בהתאם לגיל ולבגרות". הארט מזהיר כי מבוגרים נוטים לעיתים קרובות להעריך חסר את יכולותיהם של ילדים. הסולם עוזר לפרק את המושג המופשט "השתתפות" לרמות שונות של אחריות, ומראה שגם ילדים צעירים מאוד מסוגלים להשתתף בדרגות גבוהות של יוזמה והובלה אם התנאים התומכים לכך קיימים.

הקשר בין השניים מלמד כי השתתפות אמיתית אינה רק עניין של "לתת לילד לדבר", אלא יצירת מערכות יחסים חדשות בין דוריות. לפי הארט, הרמה הגבוהה ביותר של אזרחות (שלב 8 בסולם) היא כזו שבה ילדים יוזמים פרויקטים ומזמינים מבוגרים להצטרף כשותפים. במצב זה, האמנה מתממשת במלואה: הילד אינו רק "נשמע", אלא הוא שותף פעיל בעיצוב הקהילה והחברה.

סיכום

סולם ההשתתפות של הארט הוא למעשה "מפת דרכים" ליישום אמנת זכויות הילד. הוא מזכיר לנו שהשתתפות היא תהליך של למידה – הן עבור הילד והן עבור המבוגר – ושהמטרה הסופית של האמנה היא להפוך את זכויות הילד מכיתוב על נייר למציאות חיה של כבוד הדדי ואזרחות משותפת.