ביסוד קורס "רטוריקה אזרחית"  שלנו עומדת אמונה פשוטה: דמוקרטיה מתקיימת לא רק בקלפי או בחוק, אלא גם בשפה.היכולת לנסח טענה, לשכנע, להקשיב ולהגיב בכבוד - היא מהות אזרחית של ממש. מכאן נולד הקשר העמוק בין עולם הליטיגציה המשפטית  לבין עולם ההוראה האזרחית בכיתה ט’. שני עולמות, שפה אחת בלימודי משפט, הליטיגטור לומד כיצד לטעון בפני בית משפט: לזהות עובדות רלוונטיות, להגדיר שאלה משפטית, להציג עמדה ולנמק אותה במונחים של חוק, ערכים ואינטרס ציבורי. בכיתה ט’, התלמידים עושים דבר דומה - רק במיל

תפסיקו ללמד ילדים לנצח – למדו אותם לחשוב כולנו רוצים לראות תלמידים חושבים, מביעים דעה, מנסחים טיעון ומקשיבים לאחר. אבל האם האופן שבו אנחנו מלמדים אותם "לנהל ויכוח" באמת מפתח חשיבה ביקורתית? אולי, בלי לשים לב, אנחנו מחנכים אותם לנצח בוויכוחים – לא לחפש אמת. דיבייט (Debate) הוא כלי נהדר להנעת שיח, אבל כשהופך לתכלית בפני עצמה, הוא מעצב תרבות של תחרות, לא של חקירה. ילדים לומדים איך “להוכיח שהם צודקים”, אך כמעט אף פעם לא - איך להקשיב, לשנות עמדה, או ללמוד מאחר. חינוך לחשיבה מוסרית

בשנה הראשונה ללימודי אזרחות, בכיתה ט’, תלמידים פוגשים את הבסיס לתפיסה הדמוקרטית: זכויות האדם, עקרונות השלטון וערכים אזרחיים. לצד רכישת ידע מושגי, זהו שלב שבו מתפתחת גם הזהות האזרחית  - תחושת האחריות, היכולת לקחת עמדה, ולנסח קול אישי במרחב הציבורי. בשלב הזה, הוראת הרטוריקה האזרחית היא לא תוספת – היא כלי בסיסי. היא מאפשרת לתלמידים להבין שזכויות אינן רק תוכן עיוני, אלא גם יכולת לדבר עליהן, לטעון למענן ולבטא אותן באופן מכובד ומשכנע . זהו המעבר מהבנה תיאורטית להבנה מעשית של דמוקרט

אפשר ליצור שינוי בעשר דקות?! מורים רבים סבורים שחינוך לערכים דורש שיעור שלם, תוכנית ארוכה או פעילות מיוחדת. אבל האמת הפשוטה היא שדי בעשר דקות טובות — כדי לעורר חשיבה, לחזק ערכים וליצור שיח מוסרי משמעותי. הסוד הוא לא אורך הזמן, אלא כוונת ההוראה. בכל פעילות קבוצתית, אפילו המשחקים הפשוטים ביותר, מסתתרים ערכים: שוויון, שיתוף פעולה, הוגנות, תחרותיות, אחריות. כאשר עוצרים רגע לחשוב עליהם – נוצר שינוי חינוכי אמיתי. עשר דקות שיכולות לשנות הכול: חינוך לערכים דרך רגעי הוראה ממוקדים המית

מה זה בכלל? VAKE היא ראשי תיבות של  Values And Knowledge Education  (חינוך לערכים ולידע), שיטה פדגוגית שפותחה בסוף שנות ה-90 על ידי החוקרים הגרמנים Dorit Bosse ו-Jürgen Menthe השיטה נולדה מתוך שאלה פשוטה אך מהפכנית: איך אפשר ללמד ערכים ותכנים אקדמיים ביחד, בלי שאחד יבוא על חשבון השני? התשובה: דרך דילמות אמיתיות בשיטת VAKE נקודת המוצא היא תמיד דילמה מוסרית אותנטית- סיטואציה שבה יש התנגשות בין ערכים, ושבה אין תשובה נכונה אחת ברורה הדילמה משמשת כ"וו" שמושך את התלמידים ללמידה, וב

חשיבה מוסרית בעידן של ריבוי דעות ועמדות בכל כיתה יש ריבוי קולות – וכל קול נושא אמת קטנה משל עצמו. כיצד מחנכים לחשיבה מוסרית בעידן שבו כל סיפור נשמע אחרת, וכל תלמיד רואה מציאות שונה? מורים רבים מתמודדים עם שאלת הגבול שבין חופש ביטוי לאחריות אזרחית, בין דעה אישית לערך אוניברסלי. וזו – אולי – המשימה המורכבת והחשובה ביותר של החינוך האזרחי בעידן הנוכחי. חינוך מוסרי אינו תהליך של יצירת הסכמה, אלא הזמנה לחשוב ביושר, באומץ ובכבוד . זהו חינוך שמחייב אותנו לשאול: איך נלמד תלמידים לעמוד

כלים ואסטרטגיות ליישום בכיתה -מכניסים את הערכים למערכי השיעור

"אני לא יודע" זו תשובה מצוינת ה אומץ לשאול שאלות. אחת הזכויות הבסיסיות ביותר של כל תלמיד- במובן הפשוט, אך גם הערכי והאזרחי – היא הזכות לא לדעת. כשמערכת החינוך מתייחסת אל אמירת “אני לא יודע”  כאל כישלון, היא מלמדת תלמידים להעמיד פנים שהם יודעים במקום להעז לחשוב. אבל חינוך דמוקרטי אמיתי, כזה המכבד את כבוד האדם וחירות המחשבה , רואה באמירה הזו נקודת פתיחה , לא סוף פסוק. כי פיתוח חשיבה ביקורתית מתחיל בדיוק במקום שבו הידע הוודאי נגמר. הרגע החשוב ביותר בשיעור תחשבו על זה: הרגע שבו ת

חינוך לחשיבה ביקורתית מתחיל באפור, לא בשחור‑לבן חינוך לחשיבה ביקורתית נהיה לעיתים סיסמה פשוטה מדי. אבל בפועל – זהו אחד האתגרים העמוקים ביותר של בית הספר. כי ללמד לחשוב  משמעו לא ללמד "תשובות נכונות", אלא לשאול שאלות שקשה לענות עליהן. כשאנחנו מלמדים ילדים לראות את העולם רק בשחור ולבן, אנחנו מכינים אותם לעולם שלא קיים. החיים עצמם מתרחשים במרחב האפור - במקום שבו יש מתח בין ערכים, אינטרסים או דעות שונות. וכשאנחנו נמנעים מאותן דילמות כי הן “מורכבות מדי לכיתה”, אנחנו מפספסים את ההז

איך נותנים כבוד אמיתי לרעיונות של תלמידים הזכות החשובה ביותר בכיתה איננה רק הזכות לדבר – אלא להישמע ולהיחשב. זהו מימוש מעשי של הזכות לכבוד האדם , המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , והיא חלה לא רק על מבוגרים – אלא גם על ילדים. אבל איך נראית הזכות הזו ביום‑יום בבית הספר? איך מורים יכולים להעניק לתלמידים תחושת כבוד אמיתית - לא כפעולת נימוס, אלא כפרקטיקה של זכויות אדם וחינוך מוסרי? התשובה מתחילה בהבנה כי: יש הבדל גדול בין “כל דעה בסדר”  לבין “כל דעה ראויה לבחינה” האחת מבטלת

השוויון לא נלמד בשיעור – הוא נבנה בהחלטות הקטנות של היום־יום רבים מאיתנו מלמדים את נושא השוויון בשיעור אזרחות או ערכים, דרך חוקים, מגילה, או דוגמאות מחברה - אבל האמת היא, שהתלמידים לומדים על שוויון לא מההרצאות שלנו, אלא מהאופן שבו אנחנו פועלים כלפיהם מדי יום. בכל פעם שאתם מחלקים זמן , מקצים תשומת לב , או מעניקים הזדמנות  - אתם מעצבים את תפיסת הצדק של תלמידיכם. כל החלטה קטנה בכיתה- מי מקבל תפקיד, מי מדבר ראשון, מי מקבל עוד עזרה – מעבירה מסר חינוכי עמוק: האם בית הספר הוא מקום ש

תפסיקו לפחד מדיונים ערכיים – יש לכם את הכלים למה דווקא עכשיו כדאי להחזיר את הערכים לשיח הכיתתי "בעידן הנוכחי עדיף שמורים לא ינהלו דיונים על נושאים ערכיים." "זה תמיד מדרדר לפוליטיקה." "אף אחד לא לימד אותנו איך עושים את זה." מכירים את התחושות האלה? מורים רבים מרגישים שהמרחב הכיתתי הפך לשדה מוקשים - וכל מילה עלול להיחשב כעמדה פוליטית. אבל דווקא עכשיו, כשהשיח הציבורי נע בין צעקות לשתיקות, תפקידו של בית הספר הוא להחזיר את השיח הערכי למקום הבטוח, המודרך והחינוכי. כי כשאנחנו, אנשי ח

כי כבר היום הם עושים את זה – רק בלי לשים לב "אני מורה למתמטיקה, לא מחנך חברתי." "אני באתי ללמד היסטוריה, לא לחלק מוסר." "יש לי תוכנית לימודים לסיים – אין לי זמן לזה." מורים בכל התחומים מביעים את התחושות האלה, ובצדק. עומס ההוראה, המדידה והציפיות לא משאירים הרבה מקום ל"שיעורים על ערכים.", אבל הנה האמת הפדגוגית הפשוטה – אתם כבר מחנכים לערכים כל יום. השאלה היא רק: לאילו ערכים? הערכים לא בשיעור – הם בדרך שבה מלמדים כשאתם מחליטים מי יקבל זכות דיבור, איך תגיבו לטעויות, איך תטפלו בקו